ניאו הינדואיזם – השפעה רוחנית כחלק מתרגול יוגה

הניאו הינדואיזם טוען להיות הינדואיזם, אך למעשה זהו הינדואיזם חדשני.
הרבה מהוגי הדעות בתקופה הזו בהודו משתמשים במילה "מודרניסט" כתאור לניאו הינדואיסט.
במאמרים שונים מדגישים המחברים את ההבדל בין המערב להודו בגישתן לגבי ה"ניאו הינדואיזם".
במערב נוטים להתייחס לתופעה כאוסף של רפורמות, במילים אחרות- שינויים (משהו שהפך להיות משהו אחר) ובהודו נוטים להתייחס לתופעה כרנסאנס תרבותי, כלומר תחייה מחודשת (משהו שהיה, נעלם/נרדם וקם לתחייה במהדורה משופרת).

ניתן לסכם בצורה תמציתית ופורמולרית את מאפייניו של הניאו הינדואיסט:

1. הניאו הינדואיזם שואב את מקורותיו מהידע האינטלקטואלי/ פילוסופי/פוליטי של המערב(כדוגמת גנדהי למשל).
2. הערכים שמגיעים מהמערב נטמעים בתרבות ההודית והופכים לחלק אינטגרלי ממנה. הדוגמה הבולטת לכך, לדעתי, מתבטאת בסגידה לאלים שונים. לפי ההינדואיזם המסורתי הפסל עצמו מייצג את האל והינו מושא קדוש. הניאו הינדואיסט לעומתו אינו מזהה את עצמו עם הפסל ומתייחס אליו כעזר באמונה. כך גנדהי טען בעצמו כאשר למעשה השפיעו עליו דוקטורינות מערביות/ דתיות כדוגמת הנצרות. הניאו הינדואיסט רואה בפסל נקודת מיקוד למדיטציה (כמו עבודה עם ג'אפה מאלה למשל) וע"י כך הוא מתחבר לאנרגיה אחדותית גדולה יותר אשר הוא עצמו מהווה חלק ממנה. מצד אחד ניתן לומר שזהו פיתוח מודרני יותר של רעיונות מסורתיים אך קיים כאן חידוש- ישנה הטמעה של רעיונות מוסריים מבחוץ (איסור על עבודת אלילים/מערב/נצרות)
3. המודרניזציה ההודית הינה תוצר של לאומניות בעלת אופי פחות פוליטי אלא יותר תרבותי-דתי.

אני סבורה שכל דת או אסכולת מחשבה מסויימת עוברת שינויים במהלך הדרך. אלו הם שינויים התפתחותיים הנובעים מהיותנו יצורים אבולוציוניים ברמה הפיזית והמנטלית. אין ספק שהודו הושפעה מהמערב – עצם התפיסה האחדותית הגורסת כי הכל נמצא תחת האחד הגדול קרובה יותר לתפיסה המונותאיסטית המערבית, אך זו גם תפיסה הקיימת בהודו מאות בשנים- זהו הברהמן, המוחלט המתגלם בכל.

הודו לא רק הושפעה מהמערב אלא גם השפיעה בתפיסות רוחניות/מיסטיות שונות. נכון להיום הרבה מערביים מדברים על האל המונותאיסטי הכל יכול כעל משהו עליון, חזק וגדול שאנחנו, הקטנים שחיים פה למטה, מהווים ניצוצות שלו- כלומר, אנחנו התגלמויות אלוהיות קטנות. זו השפעה רוחנית אדירה.

מעבר לכך, עם השנים, הודו עוברת אבולוציה בתוך עצמה – בתוך אסכולות המחשבה המיוחדות שלה, הרבה לפני כניסת המערב וההתעוררות הלאומנית.

לדוגמה: היוגה סוטרה לפטנג'לי. זהו טקסט המציג תודעת שחרור של הכחדה. הכחדת התודעה. אין פה שום תפיסה אחדותית. מאוחר יותר עם התפתחות האדוואיטה וודנטה ניתנו פרשנויות לטקסט של היוגה שדיברו על הסמדהי כהתחברות עם הברהמן. נכנסו מושגים של אסכולת מחשבה אחת לתוך השנייה ונוצרה תערובת מעניינת.

נכון להיום כשאדם מן השורה הולך ללמוד יוגה ואף רוצה לעבור קורס מורים הוא לומד את היוגה סוטרה לפטנג'לי דרך פרשנות מאוחרת יותר של האדוואיטה וודנטה וזה נראה הכי טבעי וברור.

כך לגבי כל דבר אחר, ולא רק בהודו. טבעם של הדברים להתגלגל ולהתערבב בסופו של דבר. זוהי המשמעות של להיות פתוח לשינויים, מה שמאפיין כ"כ את הניאו הינדואסט, אך יחד עם זאת ולמרות העובדה שהניאו הינדואיזם מכריז על עצמו כטולרנטי זו הדת היחידה אליה אין אישור מעבר. אי אפשר להפוך להינדואיסט, צריך להיוולד כזה.

זה מעורר לא מעט סימני שאלה, אצלי לפחות, בעיקר לאור העובדה כי טענתם המרכזית של הניאו הינדואיסטים היא שבבסיס הדברים הכל הוא אחד. מעניין…

אחד מהוגי הדעות המסקרנים ביותר לדעתי הוא שרי אורובינדהו. בעיני, הדבר הבולט ביותר בכתביו הוא הפניה הכללית לכל אחד ואחת בעולם הזה. ניתן להבחין ביציאה מחוץ למסגרת של הודו, מעין הכללה, המזוהה מאוד עם הטקסטים הניאו הינדואיסטיים.

כאשר מדובר על כוח אלוהי נעשה שימוש בכתביו במילה "divine", מה שמוביל אותי למאפיין הניאו הינדואיסטי השני הבא לידי ביטוי אצלו. מדובר בשימוש במילים ובתכנים מערביים לביטוי אידאות ורעיונות הודיים. המילה "divine" משליכה לכיוון של כוח אחד נעלה, קדוש, אלוהי. ניכרת כאן השפעה מונותאיסטית, נוצרית, מערבית.

שרי אורובינדהו מתשמש במילה אמונה – מילה שאיננה קיימת בלקסיקון הסנסקריטי. כלומר, נעשה שימוש במונחים ובמושגים מערביים על מנת באמת להגיע לכולם.

בין אם במודע ובין אם לא במודע, ניכרת כאן השפעה מערבית אדירה על תוכן השפה עצמה.

הנקודה הבאה בה ארצה לדון היא תפיסת העולם והשחרור לפי שרי אורובינדהו. מדבריו ניתן לחוש בפעפוע הניאו הינדואיסטי. הוא נמנה בין ההוגים המודרניים יותר הזונחים במידה מסוימת את פילוסופיית הפרישות המזוהה עם היוגה (פטננג'לי) ופונים אל ההמון, אל העם.

לפי מסורת הפרישות אידאל השחרור היה בבידוד הפורושה מהפרקריטי והגעה למצב של קאיווליה – היות לבד/בודד. מעטים האנשים שבאמת יכלו לבצע את הפרקטיקה הזו בהודו שכן מרבית האוכלוסיה היתה מורכבת מאיכרים – אנשי משפחה שהיו צריכים ,קודם כל, לחיות בעולם הגשמי- היו מוטלות עליהם חובות דהרמיות שעמדו בניגוד לפילוסופיות היער.

ההוגים המודרניים, הניאו הינדואיסטיים, עוזבים באופן מסוים את השחרור. הם כבר לא מדברים במושגים של מוקשה אלא במושגים של איחוד – "שחרור" כאן ועכשיו, בעולם הזה, הבאת האלוהי לתוך החיים הגשמיים.
הטקסטים של שרי אורובינדהו עוסקים כולם בעניין הזה. דרך היוגה לפיו היא ניהול חיים רוחניים במסגרת חיי היומיום.
למעשה בהכנסת העולם לתמונה פונים ההוגים המודרניים, ביניהם שרי אורובינדהו, למרבית האוכלוסיה, גם בהודו ועל אחת כמה וכמה במערב.